מאור נ' גבעת ושינגטון בע " מ ואח'

פסק דין

1.לפני תביעה לתשלום הפרשי שכר מרצה שלטענת התובעת לא שולמו לה ע"י הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") שלא כדין. הנתבע 2 הוא מנהלה של הנתבעת 1, ולטענת התובעת היה הרוח החיה והמעוולת בכל הנוגע לאי תשלום שכרה במלואו.

2.התובעת מרצה לגרפולוגיה וציורי ילדים הועסקה ע"י הנתבעת מאז שנת 08'. לטענת התובעת מלבד שיעורים שוטפים הוזמנה לקיים סדנאות בימי עיון שהתשלום בעבורן היה צריך להתבצע כנגד חשבונות שהיתה מגישה. למרות שהוגשו על ידה חשבונות כנ"ל, לא שולמו לה מלוא הסכומים שננקבו בהם והנתבע 2 עשה לו מנהג להפחית את הסכומים שנדרשו באופן שיצר יתרות חוב שלא סולקו לידיה עד כה.

בכתב התביעה מנתה התובעת מועדים שונים בהם בוצע תשלום חלקי כמו ב-14.4.10, 1.6.10 ו-13.6.11 , על כן ביקשה לחייב את הנתבעת בהפרשים בסך כולל של 2,500 ₪.

הנתבעת הכחישה קיומו של חוב ולטענתה שילמה לתובעת את מלוא השכר שהגיע לה.

3.למרות שהתובעת לא טרחה לציין בתביעתה, דבר חתימתה על הסכם התקשרות מיום 5.11.09, הודתה בקיומו ובביצוע תשלומים על פיו. עפ"י ההסכם נקבעה תמורה עבור שירותי התובעת למחיר שעתי של 150 ₪ בתוספת מע"מ בהתאם לדיווח שעות עבודה שיאושר ע"י הממונה על הקורס הרלבנטי. בנוסף נקבע תשלום עבור הוצאות נסיעה עפ"י תעריף של 1.1 ₪ לק"מ עבור כל יום עבודה.

4.לטענת הנתבעים, דין התביעה להדחות כנגד שני הנתבעים. יש לטענתם לסלק את התביעה כנגד הנתבע 2 על הסף, הואיל ופעל במסגרת תפקידו כמנהל הנתבעת ולנוכח האישיות המשפטית הנפרדת, יש לשמר עקרון זה במיוחד בהעדר עילה להרמת מסך ההתאגדות כנגדו. עוד נטען, כי הנתבעת שילמה לתובעת את מלוא התמורה בסך של 1,816 ₪ אף על פי הודאתה ואילו תשלום נוסף שדרשה התובעת של 350 ₪ בגין חוב קודם לא עוגן ביסוד עובדתי כלשהו. גם החשבונות שהגישה התובעת עומדים בניגוד להסכם שנחתם בין הצדדים, ועל כן לא עמדה התובעת בנטל להוכחת החוב הנטען.

דיון

5.לאחר קיום הדיון במעמד הצדדים והצגת ראיות ההגנה עולה כי בעבור ההרצאות שנתנה התובעת ביום 14.4.10 ו-1.6.10 שולם לה עפ"י דו"ח שעות שהגישה הנושא את חתימתה. דו"ח זה סותר ומפריך את החשבון שהגישה, ועל כן הודתה התובעת עצמה כי יתכן והדיווח שמסרה שונה מהנטען על ידה. לעומת זאת טענה להפרש בגין הגעה להרצאה בחודש מרץ, שלא התקיימה בסופו של דבר, והובטח לה לטענתה תשלום בגין זמן בטלה ונסיעות.

6.התובעת ביקשה לשכנע כי הסיכום בעניין אחרון זה שנעשה עם הרב דויטש אצל הנתבעת עפ"י מסמך שצורף לכתב התביעה מחייב את הנתבעת. מנגד טען נציג הנתבעת, כי לגבי ההרצאה שבגינה הוגשה קבלה מיום 3.6.11, שכאמור כללה את החוב הקודם הנ"ל, הוסכם עם התובעת באופן יוצא מן הכלל, כי התובעת תקבל סכומים גבוהים מהנקוב בהסכם זאת לאור הודעת דוא"ל מיום 1.5.11 שנשלחה על ידה. למרות שהודעה זו לא אושרה ע"י מנהל היחידה ללימודי התעודה, שלא היה מודע להסכם בכתב שנחתם עמה, ולאור אי הבהירות, הסכימה הנתבעת לשלם לתובעת עבור ההשתתפות בסדנא סך של 211 ₪ ובסיכום זה אף עמדה.

7.כלל הוא, כי על התובע להוכיח את עילת תביעתו וכל חוב שבו הוא מבקש לחייב את הנתבעים.

מתוך המסכת הראייתית שהוצגה עולה כי התובעת לא הצליחה להרים את נטל ההוכחה והשכנוע בדבר יתרת חוב לא מסולקת ע"י הנתבעים. נהפוך הוא, כפי שהתברר, חלקה הארי של התביעה הופרך, ובנוסף התובעת לא הציגה ראיה כלשהי לסיכום שבגינו תבעה ולא העידה מטעמה את הגורם עמו סוכם כביכול אחרת.

יתר על כן, לא הצליחה התובעת לסתור את גרסת הנתבע 2 אותה מצאתי אמינה ביותר ונסמכת על מסמכים בכתב, לכן דין תביעתה להדחות.

למעלה מן הצורך אציין, כי לא הוכחה אף כל עילה בדבר אחריות אישית של הנתבע 2.

8.לאור האמור, התביעה נדחית.

לפנים משורת הדין, אינני עושה צו להוצאות.

ניתן היום, ב' אייר תשע"ב, 24 אפריל 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: